מסעות
לרוץ לאט, לאורך זמן, וביחד.
Marc מלווה אמנים בשטחי סיבולת: מרתונים, טריאתלונים, טיפוסים בהרים, חציית אוקיינוסים במפרשית. לא מדובר בהישג. מתקדמים לאט ולאורך זמן, בלי שעון עצר, עם מטרה אחת בלבד: להגיע עד הסוף בלי להיפצע, ולשמור על המשחקיות ועל ההנאה למרות המאמץ.
ההרפתקאות האלה ממשיכות את העבודה שנעשית עם הכלי. לאורך זמן הגוף מכוונן את עצמו תוך כדי תנועה, העייפות משנה את פניה, והאמן מגלה משאבים שלא שיער שיש לו.
לרוץ לאט ולאורך זמן
את המרתון רצים זה לצד זה, בקצב שמאפשר לדבר. ההאטה מאפשרת להחזיק מעמד שעות, להקשיב לצעדים, לנשימה, ליציבה, ולשים לב מתי התנועה מתכווצת ומתי היא משתחררת.
טריאתלון
לשחות, לרכוב, לרוץ: שלוש דרכים להניע את הגוף, ושני מעברים שצריך ללמוד לביית. להחליף ענף בעיצומה של עייפות פירושו ללמוד להסתגל, מיומנות יקרת ערך לכל מי שמופיע על במה.
טיפוסים בהרים
בהרים, את המאמץ מקצים צעד אחר צעד. הנשימה, קצב ההליכה והקשב לשטח מזכירים קונצרט ארוך: את האנרגיה מנהלים לאורך זמן, לא ברגע.
חציית אוקיינוסים
בשיט, הזמן נמתח על פני שבועות. משמרות לילה, גלים, שינה מקוטעת: הגוף לומד לתפקד בתוך אי־נוחות, והתודעה לומדת להישאר פנויה.
מה קורה שם
במהלך המאמץ, Marc והאמן משוחחים על מה שהם חשים: תחושות, פרופריוספציה, אינטרוספציה, רגשות. לאט לאט העייפות כבר אינה איום שיש להילחם בו, אלא מידע שאפשר לשחק איתו.
בשובו אל הכלי, האמן לוקח איתו את החוויה הזאת: גוף חסון יותר, אזור נוחות רחב יותר, ותחושה של הדרך שעבר.
